חינוך הוא התמסרות, מתוך מחויבות מוחלטת. הרצון להוביל את הילד להפנות מבט, להתעורר מהתרדמה ולרצות לפעול בעולם. הפניית המבט מביאה להתעוררות ועשייה, היא מעוררת את הרצון. התובנה המעשית היא שיש לחשוף את הילד, על פי היכולת והאפשרות, לעומק רוחני, למגוון רחב של דעת עיונית וחכמה מעשית.
בית הספר צריך להוות המרחב בו הילד מתנסה, מרחב בו יש בטחון להעז, להתמודד עם הצלחות וכישלונות, לדעת לתקן ותמיד לשאוף לדעת יותר ולהיות טוב יותר.
המורה הוא העוזר בהפניית המבט, הוא המהווה דוגמה אישית בתשוקה שלו ללמידה ולעשיית טוב. מציב עולם רוחני משמעותי ועמוק בפני הילד, עולם שיביא את הילד לרצות לבנות עולם רוחני וחומרי משמעותי משלו.
בישיבת נתיב מאיר אנו מבקשים לעורר את הילדים להעמקה בלימוד.
לצד לימודי החובה (מתמטיקה, אנגלית, תנ"ך, לשון, אזרחות, מחשבת ישראל, ספרות, היסטוריה) התברכנו במגמות ריאליות (פיזיקה, ביולוגיה, הנדסת תוכנה ומדעי הבריאות) ומגמות הומניות (היסטוריה, ארץ-ישראל, מחשבת וספרות), בנוסף לכל אלה ישנם תלמידים שיוצאים למגמות אזוריות (משפטים ושפות זרות).
אנו נמצאים בתהליך המעודד את התלמידים לכתוב עבודות גמר, במגמות השונות, ומקווים לראות גרף עולה בכתיבת עבודות בשנים הקרובות.
כתיבת עבודות הגמר סובבת סביב רעיון העמקה בלימוד, הבחירה של התלמיד מתוך הקרוב לליבו והאחריות הרבה שיש בעבודה עצמאית סביב לוח זמנים ברור.
בנתיב מאיר אנו רוצים שיתקיים בבוגרינו "הַֽחָכְמָ֖ה תָּעֹ֣ז לֶחָכָ֑ם מֵֽעֲשָׂרָה֙ שַׁלִּיטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ בָּעִֽיר".
משנכתבו הדברים יש להוסיף תפילה, הרבה תפילה, לקב"ה להצלחה, סייעתא דשמיא, והרבה אהבה בבית ובישיבה לילד.